שימוש ב-UV-C במפעלי טקסטיל
רוב האנשים חושבים שנורות UV משמשות רק לניקוי משטחים, אך במפעלי טקסטיל הן בעצם כמו נשק סודי. אנו משתמשים בהן לכל דבר – החל מהרגע שהסיבים הגולמיים מגיעים למפעל, ועד הרגע שהחולצה המוגמרת נשלחת למכולת השילוח. הן עוזרות לנו ליישם צבעים, להסיר לכלוך אורגני, ולוודא שהבד אכן נקי לחלוטין לפני שהוא יוצא מהמפעל.
כיצד לבחור את ההגדרות הנכונות
בדרך כלל, אנו משתמשים בנורות עם אדי כספית בלחץ נמוך, שפולטות אור באורך גל של 254 ננומטר.
החלק הקשה הוא החישובים – יש להתחשב בכמות האור שנדרשת (מג’וו/סמ²) ובמהירות ההעברה של הבד. אם הבד עובר במהירות גבוהה, יש צורך ביותר אנרגיה כדי שהאור יהיה יעיל.
אך אי אפשר פשוט להגדיל את האנרגיה ולסיים. זו צריכה להיות בחירה מאוזנת. אם הבד עובר במהירות גבוהה מדי, הבד לא יקבל מספיק אור; אם הבד עובר במהירות איטית מדי, הסיבים הסינתטיים עלולים להינזק.
הציוד והסכנות
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ באיכות גבוהה לייצור הצינורות, מכיוון שזכוכית רגילה חוסמת את אור UV-C.
הבעיה היא שזכוכית הקוורץ שבירה. מפעלים הם מקומות רועשים, תנודתיים ומלאי אבק. כל תנועה לא נכונה או רטט לא רצוי עלולים לגרום לשבירת הצינורות. לכן אנו מעטפים אותם בזכוכית מחוזקת או במגנים מפוליקרבונט. כך הנורות נשארות בטוחות, וגם העובדים.
ובכל הנוגע לבטיחות – זה לא עניין לזלזול. חשיפה ישירה לאור באורך גל 254 ננומטר עלולה לפגוע בעור ובעיניים באופן קבוע. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים במפסקים שנסגרים אוטומטית ברגע שמישהו פותח את הלוח האחורי של הנורה. אין חריגים.
החסרונות
הבעיה היא שמערכות UV בעלות עוצמת גבוהה יוצרות חום רב. הנורות עצמן אינן חמות כמו גרמי חימום באינפרא-אדום, אך כשיש הרבה צינורות ורכיבים אחרים בחדר, הטמפרטורה עולה במהירות.
בנוסף, יש צורך במערכת אוורור יעילה כדי להוציא את האוזון מהאוויר. אם האוזון נשאר באוויר, הוא עלול לפגוע בציוד ולגרום לעובדים להרגיש כאילו הם נחנקים. זו לא דרך טובה לנהל מפעל.